במרפסת של סבא וסבתא שלי בבת ים נאמרו הרבה משפטים עמוסים בתבונה שלא ידעתי להעריך. משפט אחד של סבא שלי שהיה כמעט בן 75 זכור לי במיוחד ״כמה היה לנו טוב כשהיה לנו רע״. המילים האלו נאמרו בחיוך התמידי שהיה על פניו שאולי לא אפשר לי להבין לעומק למה הוא התכוון.
״זה בסדר להתגעגע למה שהיה אבל תסתכלי על מה שיש לנו עכשיו״ אמרה לי אלה בת הכמעט 10 בתגובה לפרץ נוסטלגי שלי. אותה כבר הבנתי.
למרות שהם מעולם לא נפגשו ומפרידים בינהם 4 דורות, אני חושבת שהם ניסו להגיד לי את אותו הדבר – החיים שלנו מצויים ״כאן ועכשיו״. גם אם החלק הטוב שלהם כבר מאחור וגם אם אנחנו ממש בראשיתם – ״כאן ועכשיו״ זה כל מה שיש ואם זה מה שיש – חשוב שננסה לחוות את הרגע במלואו, עם כל מה שהוא מביא.
המודעות הזו היא די חדשה עבורי. חייתי המון שנים בעולם של תוכניות רב שנתיות / תקופתיות / שבועיות, המון מטרות, שלל משימות ובכל פעם כש״הגעתי ליעד״ – ולא משנה מה הוא היה – מייד חשבתי על מה שעוד לא קרה, על מה שעוד נדרש לעשות, על מה שטרם הישגתי. פתאום הבנתי שלמרות שחוויתי רגעים מופלאים, משמעותיים וגדולים במדים ובכלל בחיים, לא כולם זמינים לי בזיכרון, אבל אני ממש יודעת לתאר כיצד נראתה הסימטה שבה קנינו אננס בטיול הגדול. למה? כי שם הייתי באמת.
אני פוגשת הרבה מאוד אנשים כמוני בסדנאות, בהרצאות, בליוויים וגם בחדר הטיפולים שבו אני מתמחה – גם הם מוטרדים בעיקר ממה שהיה וממה שעוד יהיה, דעתם מוסחת בהמון צפצופים חיצוניים ורעשים פנימיים שלא מאפשרים. אך בינתיים החיים. האיכות הזו להיות ״כאן ועכשיו״ היא לפעמים התגלית הכי משמעותית ואולי גם כואבת שהם (ואני) מבינים.
נדמה שהחוכמה מצוייה בקצוות החיים – בין אלו שיודעים כבר הכל לבין אלו שיודעים ידיעת בוסר (שעוד לא הספקנו לקלקל) – האם נאפשר לעצמנו ללמוד מהם?
למה דווקא היום? אולי אלו תובנות יום הולדת (יום ההולדת העברי שלי חל בט״ו באב) אולי כי זה קשור גם קצת לאהבה.